בנם הבכור של צפורה וסברי מוסלי. נולד בשנת תש"ב (1942) בקרית חרושת (כיום חלק מקרית טבעון) למשפחה ברוכת ילדים . אח לחגי, אריה, גדעון, דני, גיורא ומלי.
אברהם גדל והתחנך בקרית חרושת, למד בבית ספר יסודי אזורי. בהמשך המשפחה העתיקה את מגוריה לקרית אליעזר בחיפה, השתלב בלימודים בב תי הספר באזור מגוריו .
ילד חייכן ונעים מזג, אחרי הלימודים היה חניך פעיל ב"אגודת יורדי ים זבולון" בסניף חיפה, העוסקת בהכשרה ובחינוך ילדים ובני נוער בתחום הימאות.
אהבתו הגדולה לים ולתחום הימאות הניעה אותו לשפר את הישגיו בלימודים במטרה להתקבל ל שורות "בית הספר לקציני ים עכו". השקיע ביותר לקראת בחינות הקבלה לבית הספר, נחוש להוכיח שהוא מסוגל להצליח ולהיות אחד מחניכי בית הספר. בשנת 1956, בהיותו בן ארבע-עשרה, החל את לימודיו כאחד הקדטים (חניכי בית ספר ימי) ו בלט כתלמיד מוכשר וחרוץ בקרב חבריו לספסל הלימודים.
התגייס לצה"ל, וכבוגר בית הספר לקציני ים שובץ לשירות בחיל הים. עבר קורס קצינים בהצלחה, סיים קורס חובלים בהצטיינות ושימש בתפקידי קצונה בחיל, הפגין יכולות גבוהות בביצוע המשימות באחריותו ויצר קשרים חברתיים טובים. כונה על ידי חבריו לשירות " מוסלי" (שם משפחתו המקורי).
כחלק מהכשרתו עבר קורסים שונים כגון קורס גנ"ק (גילוי, ניווט וקשר) וקורס קציני קשר מתקדם. אוהביו סיפרו בחיוך כי " בלט ברצונו לדעת ובעיקר לפרק ולעיתים גם להרכיב, לא תמיד בהצלחה, כל מכשיר קשר עד שיעבוד. ניסיונות דומים, שלא תמיד צלחו, נוסו במקביל על המכשור בבית". במהלך הקורס נקלע לתאונת רכבת, וחרף פציעתו סייע לאחרים שנפגעו. בזכות התושייה שגילה זכה לתעודת הוקרה משר התחבורה.
במקביל לבניית קריירה צבאית, בשנת 1964 נישא לאורה. משפחות השניים גרו בשכנות בעיר חיפה, הם החלו לצאת והאהבה ביניהם פרחה. תחילה גרו בחיפה ובהמשך עברו לאילת בעקבות מינויו של אברהם ל תפקיד מפקד ספינת טורפדו בבסיס החיל בעיר.
לאורך השנים התקדם בסולם הדרגות ומילא שורת תפקידי פיקוד ובהם מפקד קורס חובלים בבה"ד (בסיס הדרכה) חיל הים בחיפה, מפקד סטי"ל (ספינת טילים) וקצין תכנון קשר באגף מבצעים בחיל. במקביל השלים לימודי תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון וב גאוגרפיה.
במסגרת שירותו השתתף במלחמת ששת הימים ביוני 1967 ובמלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973. לאחר המלחמה קיבל את הפיקוד על אח"י (אוניית חיל הים) "מזנק" ואח"י "כידון" ופיקד על פַּלגה 41, מילא תפקידיו באחריות ובמקצועיות מעוררת השראה.
בשנת 1975 שימש כעוזר לראשמספן המודיעין. ביולי 1976 היה שותף ב"מבצע אנטבה" כקצין הקשר המוטס של מערך החילוץ.
אברהם נחשב לקצין מוערך מנהיג ומפקד איכותי. הודות לכישוריו הטובים מונה לתפקיד מדריך ראשי בקורס פיקוד ומטה זרוע הים ובהמשך, בשנת 1979 ל מפקד בסיס אשדוד של החיל. נחשב לאורים ותומים בתחום הנחתות חיל הים. השתתף במלחמת שלום הגליל בשנת 1982 כמפקד הכוחות הימיים ופיקד על מבצעי הנחיתה . פועלו במהלך המלחמה זכה להערכה משר הביטחון אריק שרון. בתעודת הוקרה שהוענקה למשפחתו ע"י מפקד חיל הים, האלוף רם רוטברג נכתב: " במהלך המלחמה פקד מוסלי על מבצעי הנחיתה בה ם הועבר ו כלים באיגוף ימי נועז ומפתיע... לוחמי פלגת הנחיתה הובילו את כוחות היבשה ליעדיהם בחוף אויב, לא אחת תחת אש ולאור יום, תוך הפגנת אומץ לב, דבקות במשימה, כושר אילתור, תושיה ומיומנות מקצוע ית. על פועלו, מנהיגותו ותפקודו הוא ראוי לכתב הערכה זה ". ריאיון עם אברהם על מבצע הנחיתה באוואלי מצפון לצידון ביוני 1982 זמין לצפייה באתר יוטיוב.
עם סיום תפקידו כמפקד בסיס אשדוד נשלח עם משפחתו למכללת הצי של ארצות הברית בניופורט לקורס פיקוד ימי, כולל לימודי תואר שני בניהול. כששב ארצה מונה לתפקיד ראשמִספן המודיעיןבמפקדת חיל הים בדרגת תת-אלוף, ובהמשך שימש כראשמספן כוח האדם וכנספח חיל הים בוושינגטון עד לפרישתו לגמלאות.
אוהביו סיפרו שגאוותו הגדולה ביותר הייתה שבמהלך שירותו הצבאי החזיר את כל פקודיו בשלום לביתם וציינו כי "כל מה שרצה השיג והכול בדרכי נועם והליכות. היה מפקד מאוד אהוד ו אדם מוסרי וישר. מפקדיו ופקודיו תיארו אותו כ'שמורת טבע'".
במרוצת השנים נולדו לו שלושה ילדים – אמיר, אסנת ונעמה. היה אב מסור ואוהב, ילדיו היוו עבורו מקור גאווה ונחת. בני המשפחה נהנו לצאת להפלגות משותפות ביאכטה המשפחתית ולבלות זמן איכות יחד.
קשריו הקרובים עם בני משפחתו היו בעלי חשיבות גבוהה עבורו, שמר על קשר הדוק עם הוריו ואחיו והיווה עבורם אוזן קשבת ומקור לעצה טובה. סיפרה אורה: "אביו נפטר בגיל שבעים ושתיים ובתור בן בכור לקח על עצמו את תפקיד האב. פתר בעיות במשפחה והקשיבו לו. האחים שלו ואחותו העריצו אותו. הותיר אחריו מורשת ייחודית".
לאחר פרישתו מצה"ל ב-1990 שימש כמדריך טיסה אזרחי, תחביב אותו טיפח במהלך שירותו הצבאי. עסק בהדרכת טיסה במטוסים קלים, ייצג בישראל חברה העוסקת בתחום אוזניות למערכות הקשר במטוסים ועסק בשיווק מוצרים אקולוגיים המסייעים לכיבוי אש ולניקוי מים.
במקביל לעיסוקו כמדריך טיסה, שימש שמונה שנים כחבר צוות חיל הים המעניק מדי שנה את"פרס מפקד חיל הים לחשיבה יוצרת".
להנאתו נהג להאזין למוזיקה יוונית, סחף את סובביו באהבתו זו.
בשנת 2006 חלה במחלה ממארת והחל לעבור טיפולים למיגורה. חרף מחלתו הקשה והעיוורון בו לקה היה נחוש להתגבר ולהמשיך בשגרת חייו. גישתו הייתה אופטימית והוא השרה סביבו אווירה של שמחה והנאה, לא נתן למחלה ולנכות שנגרמה לו לשבש את התנהלותו - עבד כל זמן שיכל, הקפיד להופיע לאירועים ולחגיגות משפחתיות ושמח בחלקו. סיפרו אוהביו: " הוא נלחם במחלה באומץ לב ובאופטימיות רבה והאמין שיוכל לה, עודד את הסובבים אותו ולא מנע מעצמו להשתתף באף אירוע. לא עשה לעצמו הנחות ואף המשיך לתקן אוזניות טייס על אף מצב ו הרפואי ובמקביל רכש תחביב נוסף - נגינה בבוזוקי, ממנו נהנה עד מאוד".
בשנת 2007 לרגל יום הולדתו השישים וחמישה הפיקו בני משפחתו סרטון בשם "מדריך לחיים טובים – העולם לפי מוסלי" ובו קטעי וידאו ותמונות שלו תחת המסר לאורו חי את חייו: " " keep going(בתרגום חופשי – להמשיך לחיות). בכתוביות הסרטון הם ציינו שבמהלך שנות מאבקו במחלה זכה לשמוע מאלפי אנשים כמה השפיע לטובה על חייהם ואיך היווה עבורם דוגמה ומופת של אומץ, שמחת חיים, ח וכמה, מקצוענות, יושר וחברות אמת.
אברהם אשור ( מוסלי) נפטר ביום כ"ד בתשרי תשע"א (2.10.2010). בן שישים ושמונה בפטירתו. הובא למנוחות בחלקת הימאים בבית העלמין עין כרמל. הותיר אחריו אישה, שתי בנות ובן, עשרה נכדים, אם, אחים ואחות.
הלווייתו לוותה בצלילי מוזיקה יוונית שכה אהב ובשמיים עבר מטס כבוד של שישה מתלמידיו.
"אגודת יורדי ים זבולון" בחיפה בה היה חניך עורכת מדי חודש ספטמבר שַיט לזכרו בהשתתפות כלי שיט מאגודות ימיות שונות ומבית הספר לקציני ים עכו. במשט משתתפת סירת "סנונית" אשר נתרמה לאגודה על ידי משפחתו ונושאת את כינוי ו – " מוסלי".
באנציקלופדיית הרשת ויקיפדיה נכתב ערך על אברהם, כולל תמונות מתחנות חייו.
אברהם גדל והתחנך בקרית חרושת, למד בבית ספר יסודי אזורי. בהמשך המשפחה העתיקה את מגוריה לקרית אליעזר בחיפה, השתלב בלימודים בב תי הספר באזור מגוריו .
ילד חייכן ונעים מזג, אחרי הלימודים היה חניך פעיל ב"אגודת יורדי ים זבולון" בסניף חיפה, העוסקת בהכשרה ובחינוך ילדים ובני נוער בתחום הימאות.
אהבתו הגדולה לים ולתחום הימאות הניעה אותו לשפר את הישגיו בלימודים במטרה להתקבל ל שורות "בית הספר לקציני ים עכו". השקיע ביותר לקראת בחינות הקבלה לבית הספר, נחוש להוכיח שהוא מסוגל להצליח ולהיות אחד מחניכי בית הספר. בשנת 1956, בהיותו בן ארבע-עשרה, החל את לימודיו כאחד הקדטים (חניכי בית ספר ימי) ו בלט כתלמיד מוכשר וחרוץ בקרב חבריו לספסל הלימודים.
התגייס לצה"ל, וכבוגר בית הספר לקציני ים שובץ לשירות בחיל הים. עבר קורס קצינים בהצלחה, סיים קורס חובלים בהצטיינות ושימש בתפקידי קצונה בחיל, הפגין יכולות גבוהות בביצוע המשימות באחריותו ויצר קשרים חברתיים טובים. כונה על ידי חבריו לשירות " מוסלי" (שם משפחתו המקורי).
כחלק מהכשרתו עבר קורסים שונים כגון קורס גנ"ק (גילוי, ניווט וקשר) וקורס קציני קשר מתקדם. אוהביו סיפרו בחיוך כי " בלט ברצונו לדעת ובעיקר לפרק ולעיתים גם להרכיב, לא תמיד בהצלחה, כל מכשיר קשר עד שיעבוד. ניסיונות דומים, שלא תמיד צלחו, נוסו במקביל על המכשור בבית". במהלך הקורס נקלע לתאונת רכבת, וחרף פציעתו סייע לאחרים שנפגעו. בזכות התושייה שגילה זכה לתעודת הוקרה משר התחבורה.
במקביל לבניית קריירה צבאית, בשנת 1964 נישא לאורה. משפחות השניים גרו בשכנות בעיר חיפה, הם החלו לצאת והאהבה ביניהם פרחה. תחילה גרו בחיפה ובהמשך עברו לאילת בעקבות מינויו של אברהם ל תפקיד מפקד ספינת טורפדו בבסיס החיל בעיר.
לאורך השנים התקדם בסולם הדרגות ומילא שורת תפקידי פיקוד ובהם מפקד קורס חובלים בבה"ד (בסיס הדרכה) חיל הים בחיפה, מפקד סטי"ל (ספינת טילים) וקצין תכנון קשר באגף מבצעים בחיל. במקביל השלים לימודי תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון וב גאוגרפיה.
במסגרת שירותו השתתף במלחמת ששת הימים ביוני 1967 ובמלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973. לאחר המלחמה קיבל את הפיקוד על אח"י (אוניית חיל הים) "מזנק" ואח"י "כידון" ופיקד על פַּלגה 41, מילא תפקידיו באחריות ובמקצועיות מעוררת השראה.
בשנת 1975 שימש כעוזר לראשמספן המודיעין. ביולי 1976 היה שותף ב"מבצע אנטבה" כקצין הקשר המוטס של מערך החילוץ.
אברהם נחשב לקצין מוערך מנהיג ומפקד איכותי. הודות לכישוריו הטובים מונה לתפקיד מדריך ראשי בקורס פיקוד ומטה זרוע הים ובהמשך, בשנת 1979 ל מפקד בסיס אשדוד של החיל. נחשב לאורים ותומים בתחום הנחתות חיל הים. השתתף במלחמת שלום הגליל בשנת 1982 כמפקד הכוחות הימיים ופיקד על מבצעי הנחיתה . פועלו במהלך המלחמה זכה להערכה משר הביטחון אריק שרון. בתעודת הוקרה שהוענקה למשפחתו ע"י מפקד חיל הים, האלוף רם רוטברג נכתב: " במהלך המלחמה פקד מוסלי על מבצעי הנחיתה בה ם הועבר ו כלים באיגוף ימי נועז ומפתיע... לוחמי פלגת הנחיתה הובילו את כוחות היבשה ליעדיהם בחוף אויב, לא אחת תחת אש ולאור יום, תוך הפגנת אומץ לב, דבקות במשימה, כושר אילתור, תושיה ומיומנות מקצוע ית. על פועלו, מנהיגותו ותפקודו הוא ראוי לכתב הערכה זה ". ריאיון עם אברהם על מבצע הנחיתה באוואלי מצפון לצידון ביוני 1982 זמין לצפייה באתר יוטיוב.
עם סיום תפקידו כמפקד בסיס אשדוד נשלח עם משפחתו למכללת הצי של ארצות הברית בניופורט לקורס פיקוד ימי, כולל לימודי תואר שני בניהול. כששב ארצה מונה לתפקיד ראשמִספן המודיעיןבמפקדת חיל הים בדרגת תת-אלוף, ובהמשך שימש כראשמספן כוח האדם וכנספח חיל הים בוושינגטון עד לפרישתו לגמלאות.
אוהביו סיפרו שגאוותו הגדולה ביותר הייתה שבמהלך שירותו הצבאי החזיר את כל פקודיו בשלום לביתם וציינו כי "כל מה שרצה השיג והכול בדרכי נועם והליכות. היה מפקד מאוד אהוד ו אדם מוסרי וישר. מפקדיו ופקודיו תיארו אותו כ'שמורת טבע'".
במרוצת השנים נולדו לו שלושה ילדים – אמיר, אסנת ונעמה. היה אב מסור ואוהב, ילדיו היוו עבורו מקור גאווה ונחת. בני המשפחה נהנו לצאת להפלגות משותפות ביאכטה המשפחתית ולבלות זמן איכות יחד.
קשריו הקרובים עם בני משפחתו היו בעלי חשיבות גבוהה עבורו, שמר על קשר הדוק עם הוריו ואחיו והיווה עבורם אוזן קשבת ומקור לעצה טובה. סיפרה אורה: "אביו נפטר בגיל שבעים ושתיים ובתור בן בכור לקח על עצמו את תפקיד האב. פתר בעיות במשפחה והקשיבו לו. האחים שלו ואחותו העריצו אותו. הותיר אחריו מורשת ייחודית".
לאחר פרישתו מצה"ל ב-1990 שימש כמדריך טיסה אזרחי, תחביב אותו טיפח במהלך שירותו הצבאי. עסק בהדרכת טיסה במטוסים קלים, ייצג בישראל חברה העוסקת בתחום אוזניות למערכות הקשר במטוסים ועסק בשיווק מוצרים אקולוגיים המסייעים לכיבוי אש ולניקוי מים.
במקביל לעיסוקו כמדריך טיסה, שימש שמונה שנים כחבר צוות חיל הים המעניק מדי שנה את"פרס מפקד חיל הים לחשיבה יוצרת".
להנאתו נהג להאזין למוזיקה יוונית, סחף את סובביו באהבתו זו.
בשנת 2006 חלה במחלה ממארת והחל לעבור טיפולים למיגורה. חרף מחלתו הקשה והעיוורון בו לקה היה נחוש להתגבר ולהמשיך בשגרת חייו. גישתו הייתה אופטימית והוא השרה סביבו אווירה של שמחה והנאה, לא נתן למחלה ולנכות שנגרמה לו לשבש את התנהלותו - עבד כל זמן שיכל, הקפיד להופיע לאירועים ולחגיגות משפחתיות ושמח בחלקו. סיפרו אוהביו: " הוא נלחם במחלה באומץ לב ובאופטימיות רבה והאמין שיוכל לה, עודד את הסובבים אותו ולא מנע מעצמו להשתתף באף אירוע. לא עשה לעצמו הנחות ואף המשיך לתקן אוזניות טייס על אף מצב ו הרפואי ובמקביל רכש תחביב נוסף - נגינה בבוזוקי, ממנו נהנה עד מאוד".
בשנת 2007 לרגל יום הולדתו השישים וחמישה הפיקו בני משפחתו סרטון בשם "מדריך לחיים טובים – העולם לפי מוסלי" ובו קטעי וידאו ותמונות שלו תחת המסר לאורו חי את חייו: " " keep going(בתרגום חופשי – להמשיך לחיות). בכתוביות הסרטון הם ציינו שבמהלך שנות מאבקו במחלה זכה לשמוע מאלפי אנשים כמה השפיע לטובה על חייהם ואיך היווה עבורם דוגמה ומופת של אומץ, שמחת חיים, ח וכמה, מקצוענות, יושר וחברות אמת.
אברהם אשור ( מוסלי) נפטר ביום כ"ד בתשרי תשע"א (2.10.2010). בן שישים ושמונה בפטירתו. הובא למנוחות בחלקת הימאים בבית העלמין עין כרמל. הותיר אחריו אישה, שתי בנות ובן, עשרה נכדים, אם, אחים ואחות.
הלווייתו לוותה בצלילי מוזיקה יוונית שכה אהב ובשמיים עבר מטס כבוד של שישה מתלמידיו.
"אגודת יורדי ים זבולון" בחיפה בה היה חניך עורכת מדי חודש ספטמבר שַיט לזכרו בהשתתפות כלי שיט מאגודות ימיות שונות ומבית הספר לקציני ים עכו. במשט משתתפת סירת "סנונית" אשר נתרמה לאגודה על ידי משפחתו ונושאת את כינוי ו – " מוסלי".
באנציקלופדיית הרשת ויקיפדיה נכתב ערך על אברהם, כולל תמונות מתחנות חייו.
תצוגת מפה